<h1>הרוקח סימן שט"ו</h1>
<h2>דף ז.</h2>
כהן גדול ונזיר מטמא למת מצוה שנמצא. ותניא לא יטמא בעל בעמיו בזמן שעמיו שם אינו מטמא אבל מטמא למת מצוה. מי ששמע שמת לו מת או בשורה רעה מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם דיין האמת. ואמרינן בברכות בפ' הרואה (ס' ע"ב) לא נצרכה אלא לקבולי מאהבה, ואין לומר מה אוכל לעשות כדמשמע בבבא קמא (דף ל"ח), ואמרינן בפ' בתרא דקדושין מה יתאונן אדם חי על מדותיו של הקב"ה גבר על חטאיו דיו שהוא חי.
<h2>דף כב:</h2>
הא דאמר מטמא אדם לאשתו כשרה ולא לפסולה גרושה וחלוצה וזונה. לא בזמן שפירש מדרכי ציבור שאם פירש מדרכי ציבור הרי הוא חולין אינו עובד ואינו נושא כפיו. חזר הרי הוא עובד ונושא כפיו. באבל רבתי עד מתי הוא מטמא לו ר' מאיר אומר כל אותו היום אפילו נסתם הגולל ר' שמעון אומר עד ג' ימים ר' יהודה אומר משום ר' טרפון עד שיסתם הגולל. מעשה שמת בן יהוצדק בלוד ובא ר' יוחנן אחיו מן הגליל מאחר שנסתם הגולל ובאו ושאלו לחכמים ואמרו אל יטמא אלא פתחו לו צד קבר ויראה. הרי למדנו שאין מטמא עד שיסתם הגולל אפילו אחר כמה ימים מטמא כל זמן שלא נסתם הגולל. ולמדנו שכהן אינו מטמא לנפל כיון דבשילהי פרק מילה (דף קל"ו) פסק כרשב"ג כל שלא שהה ל' יום באדם ספיקא הוי ואינו מטמא בתוך ל' לולי דקים ליה שכלו לו חדשיו. ואינו מטמא לקרובי האם שאינו יורש בפרק יש נוחלין. ובמקום שנטמא למת מצוה אינו מושך את ידו עד שיבאו נושאי המטה וחילופיהן. אבל לכתחלה אם יש אדם אחר עמו אינו מטמא. וכהן שפירש מדרכי ציבור כל זמן שלא חזר הרי זה חולין, אבל עשה תשובה חוזר לקדושתו כדתנן בפ' מומין (מ"ה ע"ב) כהן שנשא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה נודר ועובד יורד ומגרש. והא דתנן בפרק אין עומדין (ל"ב ע"ב) כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו בשלא עשה תשובה אבל עשה תשובה ארחץ בנקיון כפי ואסובבה. בירושלמי פ' הנזקין שלא תאמר איש פלו' שופך דמים והוא מברכני אומר הקדוש ברוך הוא וכי הוא מברך ולא כתיב ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם זהו כשעשה תשובה. ואמרינן במנחות (ק"ט ע"ב) כהן שעבד ע"ג ושב רב נחמן ורב יהודה אמרי קרבנו ריח ניחוח. ובפרק שלשה מינין בנזיר [מ"ג ע"א] גוסס (עובד) [עובר] כהן משום להחלו.
<h2>דף ס.</h2>
על אלו מתים הכהנים מטמאין לאשתו לאמו לאביו ולאחיו ולבנו ולבתו ולאחותו הבתולה. לאשתו ולא לארוסתו ולא הגרושה. לאמו ולאביו כשהן שלמין ולא בזמן שהן חסרין כדאמר במס' נזיר (דף מ"ג) ובמס' שמחות היא אבל רבתי. לבנו ולבתו ולא הנפלים כדאמר בתורת כהנים מה אביו ואמו בני קיימא אף בנו ובתו בני קיימא ולא הנפלים. לאחיו ולאחותו מן האב ולא מן האם שאינם יורשים. ולאחותו הבתולה ולא הנשואה, ואחותו הבתולה אפי' ארוסה אין מטמא לה דהלכה כר' יוחנן דאמר ביבמות בפ' הבא על יבמתו (ס' ע"א) ולארוסה אינו מטמא כל שכן לנשואה, אבל אחותו ארוסה שנתגרשה מטמא לה. אחותו אנוסה ומפותה אינו מטמא לה. אחותו בוגרת מטמא לה.
וקיימא לן בפרק א' דקדושין אמור אל הכהנים בני אהרן בני אהרן אין מטמאין בנות אהרן מטמאות. ובת"כ אמרי' הכהנים ולא חללים כי חללים מטמאין, בני אהרן אפילו בעלי מומין ואפי' קטנים שמוזהרין הגדולים שלא יטמאו הקטנים לנפש. שבעה מתים הכתובים בפרשה כהן מטמא להם חובה במס' שמחות (פ"ד) מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח דחפוהו חכמים וטמאוהו בעל כרחו. כהן הדיוט מטמא לקרוביו אל יטמא לאחרים בו ביום, היה עומד וקובר את מתו עד שהוא עומד בתוך הקבר מקבר אחרים פירש הרי זה לא יטמא. מטמא כהן על הקרובים אפילו פסולין בנו ובתו אחיו ואחותו אפי' נתינין או ממז(יי)רין [חוץ] מי שיש לו מן השפחות ומן הנכריות. ספק אם הוא אחיו ספק בנו מתאבל ואונן ולא מטמא לו. כהן הדיוט שנטמא או שנכנס לבית הקברות לוקה ארבעים. נכנס למדור גוים מלקין אותו מכת מרדות. אין כהן מטמא על עצם כשעורה של אביו. אל יטמא כהן על אבר מן החי אפי' מאביו.
הא דאמר מטמא אדם לאשתו כשרה ולא לפסולה גרושה וחלוצה וזונה. לא בזמן שפירש מדרכי ציבור שאם פירש מדרכי ציבור הרי הוא חולין אינו עובד ואינו נושא כפיו. חזר הרי הוא עובד ונושא כפיו. באבל רבתי עד מתי הוא מטמא לו ר' מאיר אומר כל אותו היום אפילו נסתם הגולל ר' שמעון אומר עד ג' ימים ר' יהודה אומר משום ר' טרפון עד שיסתם הגולל. מעשה שמת בן יהוצדק בלוד ובא ר' יוחנן אחיו מן הגליל מאחר שנסתם הגולל ובאו ושאלו לחכמים ואמרו אל יטמא אלא פתחו לו צד קבר ויראה. הרי למדנו שאין מטמא עד שיסתם הגולל אפילו אחר כמה ימים מטמא כל זמן שלא נסתם הגולל. ולמדנו שכהן אינו מטמא לנפל כיון דבשילהי פרק מילה (דף קל"ו) פסק כרשב"ג כל שלא שהה ל' יום באדם ספיקא הוי ואינו מטמא בתוך ל' לולי דקים ליה שכלו לו חדשיו. ואינו מטמא לקרובי האם שאינו יורש בפרק יש נוחלין. ובמקום שנטמא למת מצוה אינו מושך את ידו עד שיבאו נושאי המטה וחילופיהן. אבל לכתחלה אם יש אדם אחר עמו אינו מטמא. וכהן שפירש מדרכי ציבור כל זמן שלא חזר הרי זה חולין, אבל עשה תשובה חוזר לקדושתו כדתנן בפ' מומין (מ"ה ע"ב) כהן שנשא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה נודר ועובד יורד ומגרש. והא דתנן בפרק אין עומדין (ל"ב ע"ב) כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו בשלא עשה תשובה אבל עשה תשובה ארחץ בנקיון כפי ואסובבה. בירושלמי פ' הנזקין שלא תאמר איש פלו' שופך דמים והוא מברכני אומר הקדוש ברוך הוא וכי הוא מברך ולא כתיב ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם זהו כשעשה תשובה. ואמרינן במנחות (ק"ט ע"ב) כהן שעבד ע"ג ושב רב נחמן ורב יהודה אמרי קרבנו ריח ניחוח. ובפרק שלשה מינין בנזיר [מ"ג ע"א] גוסס (עובד) [עובר] כהן משום להחלו.
<h2>דף סא.</h2>
כותים מתים מטמאין במגע ובמשא כדאמר בפ' הבא על יבמתו. והא דאמר בבבא מציעא בפ' המקבל (דף קי"ד) דאליהו קאי בבית הקברות של כותים ידע שלא נגע בעצמותם. וכן משמע נמי בפרק א' דנזיר (דף ד') גבי שמשון שמת גוים מטמאין. אעפ"י שקצת קשה מפרק כהן גדול ונזיר על נפשות מת לא יבא גבי פלוגתת ר' ישמעאל. ואמרינן בסוטה בפרק משוח (דף מ"ג) מת תופש ד' אמות כל סביביו שצריך להרחיק היכא דליכא מחיצותא, ואם יש היכר לדבר מותר כדתנן (אהלות פט"ו מ"ח) גבי חצר הקבר העומד בתוכה טהור.
<h2>דף פט:</h2>
מצא מת מצוה מטפל בו וקוברו. לעולם הוא מת מצוה עד שיהא שם כדי נושאי המטה וקובריה. נזיר וכהן יטמא נזיר ואל יטמא כהן שכהן קדושתו מרחם וקדושתו לעולם וישראל נזיר אין קדושתו מרחם ואין קדושתו לעולם אלא קדושת שעה. כהן מותר ליכנס בבית א"י שיש בו מת א"י רק שלא יגע במת כדאמר בפ' הבא על יבמתו (ס"א ע"א). כהן אין לו ליכנס תחת אהלו של מת ישראל, ואם יש בבית מת אחד ופתוח אותו בית בפתח לבית אחר אסור לכהן ליכנס בבית האחר כדמשמע בפ' בתר' דמגילה (דף כ"ו) גבי כנישת' דרומאי. ואפי' אילן המיסך לארץ או אבנים יוצאות מן הגדר הוי כאהל כדאמר במ"ק (ה' ע"ב) שוכבות ופרצות. בית שיש שם מת ופותח חלון טפח מבית לבית כל הבתים נאסרו ליכנס לכהן, ואם חלון נסתם בעצים ובאבנים דבר שאין מקבל טומאה איפסיקא טומאה ואינו מביא טומאה מבית לבית. באבל רבתי איזהו מת מצוה כל שצווח ואין בני העיר שומעים קולו אבל אם היה צווח ובני העיר שומעין קולו אין זה מת מצוה. ירושלמי דנזיר פ' כהן גדול איזהו מת מצוה כל שהוא צווח ואין בני העיר באין באו בני העיר הרי זה מושך את ידו, עד היכן עד כדי נושאו וחילופיהן וחילופי חלופיהן כשאין צריכין לו אבל צריכין לו לא ברא, כשאין מכירין אותו אבל היו מכירין לא ברא, בשאין כבודו לכן אבל כבודו לכן לא ברא, והנשיא כבודו לכן. מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא כד דמך ר' יהודה הנשיא אכריז ר' ינאי ואמר אין כהונה היום. כד דמך ר' יודן נשיא בר בריה דר' יודן נשיא דחף ר' חייא בר בא לר' זעירא בכנישתא דגופתא דציפורין וסאביה. כד דמכת נהורייא אחתיה דר' יודן נשיא שלח ר' חנניה אחר ר' מנא ולא סלק אמר לו מה בחייהן אין מטמאין להן כל שכן במיתתן, א"ר ניחא במיתתן עשו אותן כמת מצוה. מהו שיטמא אדם לכבוד רבו ר' מני זעירא דמך חמוי והוא הוה חמוי והוא הוה רביה שאל לר' יוסי ואסר ליה. שמע ר' אבא ואמר יטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין אמר לו ר' מנא חדא מן תרתי לא פלטי לכון אם אבלים אתם למה אכלתם בשר ושתיתם יין ואם אין אבלים אתם למה נטמאתם. הרי כל שקורין מת מצוה כל שאין לו עוסקין לפי כבודו הכל לפי מה שהוא אדם. ובפ' המגרש מטמא לאשתו קטנה אע"ג דמדאורייתא אינה אשתו כיון דירית לה ולא ירתי קרוביה קרי ולא עני לה הוי כמת מצוה. והא דאמר בירושלמי עד כדי נושאי המטה בשכבר נטפל לו קודם שבאו בני העיר ואינו מושך ידו עד שיבואו כדי נושאי המטה, אבל לכתחלה אין מיטפל לטמא אם יש אחר עמו דתנן כהן גדול ונזיר יטמא נזיר ואל יטמא כהן מאחר שאפשר על ידי אחר אבל אם אי אפשר ליקבר על ידי אחר אמרינן בפ' שלשה מינין (דף מ"ג) כיון דקאזיל באורחא כמי שאין לו קוברין דמי.
